השם שלי הוא ליאם לוי ובחרתי בדילמה העוסקת בין חופש הביטוי והסתה לאלימות
וגזענות במגרשים. כלומר האם במגרשי הכדורגל יש הסתה לאלימות וגזענות
או שזה בעצם חופש הביטוי של האוהדים לשיר את השירים האלה ולקרוא קריאות כאלה. גזענות והסתה לאלימות קיימת כבר הרבה זמן ורציתי לבדוק
בעבודתי האם זה קיים גם במגרשי הכדורגל ואם זה קיים אז אם זה במידה רבה או
לא והאם פועלים כדי לנסות למגר את הגזענות והאלימות מהכדורגל .
שאלת החקר שלי היא מתי חופש הביטוי בספורט עובר את גבולותיו הופך להסתה במגרשים.
בחרתי ב 10 כתבות של אירועים שקרו במגרשי הכדורגל
ומחוצה להם הקשורים לקהל הישראלי שהיו בו אירועים הקשורים בגזענות ואלימות והמטרה
שלי הייתה לבדוק האם הם גלשו מחופש
הביטוי והפכו לאלימים וגזענים. לאחר ניתוח
הכתבות הגעתי למסקנה שהקהל הישראלי
וארגוני האולטראס עברו בכל דרך אפשרית את חופש
הביטוי וההסתה שלהם לאלימות
ולגזענות כנגד אוהדי קבוצות יריבות בשל סכסוכים
שיש ביניהם בנוסף הגזענות שיש כנגד
ערבים לא רק במגרש הפוליטי אלא גם במגרשים
בכדורגל הישראלי יש הרבה קריאות של
מוחמד מת מצד הרבה קהלים לא רק הקהל של ביתר
ובנוסף גיליתי שעדיין יש גזענות כנגד
שחקנים שחורים ונהמות רבות כנגדם.
הגעתי למסקנה שבכדורגל הישראלי אין דבר כזה
שנקרא חופשי הביטוי מצד הקהל הישראלי
הוא כנראה לא מבין מה זה המושג הזה ומהן הגבולות
שלו כי הגזענות והאלימות בכדורגל
חוצות כל גבול ושברו כל חופש ביטוי שעוד היה
קיים במגרשים.
אני מאמין כי הדילמה רלוונטית לחיינו מאוד מכיוון שההבדל בין חופש הביטוי להסתה הוא דק
מאוד וחייב להבין אותו ולדעת מתי עובר הגבול
ביניהם, והדילמה לא קשורה רק לגזענות
או אלימות בספורט אלא יכולה לקרות לכל אחד
שמשהו שהוא אמר עבר את גבולות של חופש
הביטוי והסית לאלימות ולגזענות ולכן אני חושב
שעבודתי תורמת להבנה של ההבדל מתי
חופש הביטוי הופך להסתה והיא יכולה לתרום רבות
לאנשים שעדיין לא יודעים מה ההבדל
ביניהם ובנוסף להראות את העונש הרבים שעומדים
על המסיתים לאלימות ולגזענות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה