סקירת ספרות

דילמה-חופש הביטוי מול הסתה לגזענות

שאלת מחקר- מתי חופש הביטוי בספורט עובר את גבולותיו הופך להסתה במגרשים.

האולטראס- תופעה רחבה שניתן למגר שכתב אותו דוקטור אלפסי יצחק (2018) .
מאמר זה עוסק בתופעת ארגוני האולטראס שיובאה לישראל מאירופה ודרום אמריקה בתחילת שנות האלפיים. לראשונה, נחשפתי אליה בקרב אוהדי בית"ר ירושלים עת קם ביציע המזרחי ארגון בשם "גוב האריות". אני מודה שבתחילה ראיתי בכך דבר מושך. אוהדים שמתארגנים כדי להוסיף צבע ליציע ועידוד מגוון לאורך המשחק. אולם במשך הזמן, האופן שבו ניסו לכפות בכוחניות את תרבות העידוד שלהם על כלל יושבי היציע הרתיעה אותי. מתוך הארגון הזה צמח ארגון "לה פמיליה", שהוקם ע"י פלג בארגון "גוב האריות" שחש שההתארגנות המקורית איננה מיליטנטית מספיק.הכוחנות של ארגוני האולטראס באה לידי ביטוי באופנים שונים. את אחד הביטויים החריפים ביותר של הבריונות הזו ראינו השבוע ביחס כלפי מאמן הכושר של מכבי ת"א בכדורסל – רגב פנאן, בנו של מנהל הקבוצה לשעבר מוני פנאן ז"ל ששם קץ לחייו לפני כשמונה שנים. בפוסט שפרסם הלילה בחשבון הפייסבוק שלו תיאר רגב פנאן את החוויה המצמיתה שעבר מצד חלק מאוהדי הפועל ת"א בכדורסל בשני משחקי הדרבי שנערכו השבוע:"בושה. פשוט בושה וחרפה. פעם שנייה בשלושה ימים שהרגשתי מושפל. ארגוני האולטראס הוסיפו הרבה "צבע" ליציעים. אולם הארגונים הללו, ובייחוד התרבות הכוחנית והבריונות שהביאו איתם, גם הפכו את המגרשים למקום שאנשים נורמטיביים מן היישוב מדירים ממנו את רגליהם ואת מקומם תופסים עוד ועוד נערים מוסתים שהתרבות הזו נראית להם מושכת. הנהלות המועדונים ורשויות הספורט מתקשות להשתלט עליהם וניצבות חסרות אונים מול התופעה. רשויות החוק מקלות באכיפה ובענישה ומתייחסות למגרשי הספורט כאל "אקס-טריטוריה" בה לא חלים משום מה אותם חוקים החלים בכל מקום ציבורי אחר. בעיה נוספת היא ההתמקדות בפן אחד בלבד של התופעה – ביטויי הגזענות. מה שגורם למתן לגיטימציה, עקיפה וישירה, לגילויי שנאה על רקע אחר, כמו אלו של אוהדי הפועל ת"א. אבל האם ארגוני אולטראס הם הדרך היחידה להפוך את חווית הביקור במגרש למרגשת? אני סבור שניתן לייצר גם תרבות עידוד שלא מבוססת על בריונות ושנאה. אולם, גם אם נגזר עלינו לבחור בין אולטראס לבין משחקים באווירה של "קונצרטים", נדמה לי שזהו מקרה קלאסי של "לא מדובשך ולא מעוקצך".

המאמר מתאים לעבודתי מכיוון שהסתה במגרשים נובעת בעיקר מארגוני האולטראס הם חשים שהם מנהלים את המגרש ומותר להם לעשות מה שבא להם ולפעמים מקרים שעלו לתודעה בתיאוריית סדר היום .תיאוריה זו מתבססת על הטענה כי התקשורת מעלה לסדר יום את הנושאים הקריטיים לדעתה. למשל, במקרה של אלאור עזריה, אוהדי ביתר ירושלים שרו שירים לטובתו ואמרו מוחמד מת ובכך הסיתו גם כנגד הערבים.בנוסף ארגוני אולטרס רבים מסיתים כנגד שים מקבוצות יריבות וגורמים לכך שכל האוהדים גם לא מארגוני האוטלרס יסיתו כנגד השחקנים היריבים.    

כוחה של מילה שכתב אותו דוקטור אושי מרושק קלארמן (2015)
מאמר זה עוסק בחינוך להגנה על חופש הביטוי ולהתמודדות עם הסתה וגזענות

הזכות לביטוי חופשי היא זכות יסוד דמוקרטית והנימוקים להגנה על זכות זו רבים ומגוונים. במסגרת תכנית זו נעמוד על שני סוגי נימוקים עיקריים: )1 )חשיבותו של חופש הביטוי במשטר דמוקרטי, כדי שייטיב לממש את תכליותיו לשמירה על חירות ושוויון בין האזרחים; )2) חשיבותו של חופש הביטוי לאורח החיים הדמוקרטי במרחב הפרטי או הקבוצתי.

חשיבותו של חופש הביטוי למשטר הדמוקרטי

1 .ביקורת על השלטון ופעילותו: חופש הביטוי הכרחי בדמוקרטיה, כדי לבחון ולבקר את השלטון ופעילותו ולהחליפו באחר במידת הצורך. "השלטון בחברה הדמוקרטית אמור לייצג את האזרחים ולשרתם. אם אינו עושה כן, זכותם של האזרחים להחליפו. כדי שאפשר יהיה לעקוב אחרי פעולתו חייבים להתקיים בידי האזרחים שני תנאים: )א( מידע על מעשי השלטון; )ב( אפשרות לבקר אותו. שני 1 תנאים אלו יכולים להתקיים רק אם קיים חופש ביטוי."

2 .חופש הביטוי מונע אלימות "]...[ חופש הביטוי מאפשר שינויים בדרך של שכנוע ולא בדרך של כוח, לכן הוא מאפשר שינויים בדרך של זרימה מתונה ולא סחיפה, מאפשר שינוי בלי שישברו סדרי 7 בראשית, כלומר מאפשר איזון בין יציבות לבין שינוי." יש הרואים באלימות עצמה דרך לביטוי, אך חשוב לציין, כי האלימות כאמצעי ביטוי בעייתית, הן בגלל הפגיעה הפיזית הנלווית לה והן בגלל שאיננה כוללת את המצוי בביטוי המילולי, את השיתוף בדעות וברגשות, את ההנמקות ואת האפשרות להבין את הסיבות למציאות הקיימת.

הגבלות לגיטימיות והגבלות שאינן לגיטימיות על חופש הביטוי הזכות לביטוי חופשי היא זכות יסוד בדמוקרטיה, אולם זכות זו, כמו כל הזכויות, נמצאת פעמים רבות בסתירה עם זכויות וערכים אחרים, חשובים ממנה, שווים לה בערכם ו/או פחותים בחשיבותם. מצבים של סתירה בין ערכים דמוקרטיים, שלהם ערך חיובי כשלעצמם, דורשים טיפול מיוחד. ראשית, יש לבחון אם ניתן לבטל את ההתנגשות ביניהם, כדי שיוכלו להמשיך ולהתקיים אלו בצד אלו. אם אפשרות זו אינה קיימת, יש למצוא איזון ופשרה בין הערכים המתנגשים; אם איזון כזה אינו אפשרי, יש לתת עדיפות לאחד מהם ולוותר זמנית על מימוש האחרים.

המאמר מתאים לעבודה שלי מכיוון שבמגרשים הרבה פעמים לא מבחינים בגבול שבין חופש הביטוי להסתה. קהל לרוב מעודד ובעד הקבוצה אך פעמים רבות, חופש הביטוי שהוא זכותו של כל אדם להביע את עמדתו וזאת בחופשי ובגלוי ובכל דרך כמו במקרה שלנו שזה עידוד ובנוסף יש את חופש המידע שזוהי זכות הציבור לדעת, גולש מגבולות חופש הביטוי והופך מחופש הביטוי להסתה במגרשים וגילויי גזענות וכאן אנו רואים מה זה חופש הביטוי מהי הגדרתו וכך נבין מתי גולשים מחופש הביטוי לגילויי גזענות והסתה.

.           

(2010) אלימות בכדורגל שכתב אותו יוני בן זקן

מאמר זה עוסוגיית האלימות בספורט עלתה לכותרות בשני האחרונות, לאור מספר מקרי קיצוניים בה אירעו פגיעות-גו/ בקרב צופי במגרשי. ועדת חקירה פרלמנטרית לטיפול באלימות בספורט סקרה את הנושא בי השני 2005-2001 ,ותוצר ה העיקרי הינו החוק למניעת אלימות בספורט התשס" -ח 2008 .חוק זה מקנה שלל סמכויות לשוטרי ובעלי תפקיד לצורך הטיפול "במתפרעים." זאת, אמצעי אלו הינן חלקיים בלבד, ומהווים רק חלק ממכלול פעולות שאינן  מבוצעות כעת. אמצעי משלימי נדרשים: שיפור תשתיות האצטדיונים, יצירת גורמי משיכה חדשים לקהל האוהדים, ושינוי בסיסי התנהגות הקהל. בהעדר האחרונים , היכולת למשוך קהל אוהדי נורמטיבי למגרשי תישאר נמוכה .הספורט בעול, והכדורגל בפרט, הינו פעילות פנאי נפוצה במדינות רבות בעולם. כפעילות תחרותית, לא פע מאופיי הספורט בגילויי אלימות, מצד שחקני וצופי. בעשרים השנים האחרונות, ישנה מגמה בישראל, בה אירועי אלימים מתרחשים, בסביבת המגרש ובתוכו, ואת כוללים נפגעים בגוף.

הגדרת הבעיה הטיפול באלימות בספורט מורכב ממספר נדבכי. היבט הטיפול בצד האכיפה והעונשים הוגדר והוכנס לתוך מסגרת החוק לאיסור אלימות בספורט התשמ"ח 2008 .ע זאת, על מנת להגביר את הטיפול בתופעה, ישנו צורך בפעולה מקבילה בהיבט החברתי . הבעיה: תמהיל קהל הצופים במגרשי מעודד גילוי אלימות וגזענות במגרשי . אופיו של הקהל מושפע מגורמי רבי. רמת הכדורגל המשוחק, טיב תשתיות המתקנים, מחירי הכרטיסי ועוד. באר., גורמי אלו יוצרי מצב בו הקהל שמגיע למגרש הינו צעיר ברובו, בעל נטייה לנהוג באלימות, על סמך גורמי אלו והמאפייני הסוציולוגי של המשחק. בו בעת, אוהדי כדורגל אחרי נמנעים מלהגיע למגרשי בשל תופעת האלימות. שבירת מאז זה, ויצירת מסה קריטית של אוהדי "איכותיי" אשר יאפילו על האוהדי "אלימי , " הינה צעד הכרחי לטיפול באלימות במגרשים הכדורגל .

המאמר מתאים לעבודה שלי מכיוון ש אלימות בכדורגל היא דבר שקורה בשגרה בכדורגל שלנו והאוהדים לא מבינים שכאשר הם אלימים ופועלים באלימות הם פוגעים בעצמם ובקבוצה וחוצים את כל הגבולות של חופש הביטוי שלהם והם עושים זאת בעקבות  צרכים רגשיים שלהם כגון  הנאה, ריגוש, צחוק, פורקן.  וכך הם מבטאים את עצמם באלימות שזוהי דרך שצריך לגנות אותה.

הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור מתוך חוק העונשין, תשלז 1977 מאמר זה עוסק ב "גזענות" - רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.

הסתה לגזענות

144 ב. (א) המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו - מאסר חמש שנים.

(ב) לענין סעיף זה, אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ואם היה בו אמת או לא.

הסתה לאלימות או לטרור

    144ד2.    המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) בסעיף זה, "מעשה אלימות או טרור" – עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה.

(ג) פרסום דין וחשבון נכון והוגן על פרסום האסור על פי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), אינו עבירה לפי סעיף זה.

המאמר מתאים לעבודה שלי מכיון שכאן באה לידי ביטוי ההגדרה של המושג גזענות, לאלימות ולטרור  . גזענות בכדורגל זה דבר שקורה בשגרה וזה עוד דבר שמראה שאוהדים חוצים את הגבולות שלהם ומפרים את חופש הביטוי שלהם והופכים להיות גזעניים כלפי היריבים שלהם וכך לפי ההגדרה הם יוכלו להבין זאת ובנוסף גם אלימות זה דבר הצורך גינוי וכאן לפי הגדרתו ניתן לדעת מתי מבצעים אלימות.

מהי גזענות שכתבה אותו מיכל יערון (2013
מאמר זה עוסק בגזענות  שהיא עמדה, לפיה יש קשר בין המוצא הביולוגי של אדם והסממנים הגופניים שלו ובין תכונות אופי

וכישורים קוגניטיביים. ברוב המקרים הגזענות מפרשת את עליונותה של קבוצה אחת על אחרת על בסיס אותם הבדלים. הקבוצה שחשה עליונות, משתמשת בגזענות כצידוק להעדפתה ולמעשים ולהתבטאויות כלפי הקבוצה האחרת המדגישים זאת. בגזענות אנו עשויים לראות התנהגות והתייחסות שלילית (כמו שנאה ואפליה) לבני אדם, בגלל מוצאם האתני או צבע עורם.

אירועי הגזענות פוגמים ברוח הספורטיבית ולאורך השנים נעשו מספר ניסיונות למיגור תופעה זו. כך לדוגמה, באפריל 2003 הקרן החדשה לישראל הרימה יוזמה שמטרתה לחשוף גילויי גזענות והסתה במגרשי הכדורגל. 50 מתנדבים שימשו כמשקיפים ביציעי הכדורגל. בשנת 2008 נחקק חוק איסור אלימות בספורט. החוק נועד למגר את האלימות מהמגרשים על ידי קביעת הסדר מפורט בדבר התנאים לקבלת רישיון לקיום אירוע ספורט. סעיף 15 לחוק כולל בתוכו איסור פלילי על התבטאויות גזעניות באירועי ספורט. הסנקציות לאדם אשר מתבטא באופן גזעני, יכול להיות מאסר (העונש המקסימלי מאסר לשנתיים). כמו כן, החוק נותן לבית משפט סמכות להוציא צווי הרחקה מאירועי ספורט לתקופה של עד שלוש שנים.

אולם למרות החוק נשמעות קריאות גזעניות במגרשים השונים כמעט מדי שבוע ונראה שהתופעה הולכת ומחריפה.

המאמר מתאים לעבודה שלי מכיון שכאן מדברים על גזענות  באופן כללי ואומרים לנו שלגזענות יש קשר למוצא הביולוגי של האדם ומאיפה הם באו וזה נכון כי אנו יודעים שהקבוצות הגזעניות ביותר הן מכבי וביתר ואנו יודעים שהם יותר גזעניים מאחרים בעקבות ההתנהגות ומאיפה הקהל מגיע.

כך ננצח את האלימות והגזענות בכדורגל שכתב אותו גל קרפל (2015) עוסק בכך ש רק מנגון שיאפשר להרחיק אוהדים מתפרעים לתקופות ארוכות ינקה את המגרשים מתופעות פסולות. כל ניסיון אחר לא יביא לשינוי מהותי

אחת לכמה חודשים מתעורר מחדש הצורך לבצע שינויים מרחיקי לכת בכדורגל ולהפוך את המגרש למקום נקי מאלימות ומגזענות. הפיתרון העיקרי לבעיה הוא יצירת מנגנון אכיפה והרתעה יעיל להרחקת אוהדים מתפרעים. אל לנו לצפות לאכיפה יעילה בכל הקשור להתנהגות האוהדים במשחקים באירופה, כאשר לא נעשה מספיק כדי להילחם בתופעה בתוך גבולות ישראל. ההצעות השונות שעולות לסדר היום, שמטרתן להילחם באותם אוהדים שהתפרעו בבלגיה, אינן הפתרון. רק יצירת מנגנון אכיפה קבוע ומתמשך בכל קבוצות ליגת העל, תוך שיתוף פעולה מצד כל הגורמים הרלוונטיים, הינו הפיתרון היחיד לאורך זמן.

ראשית, על מינהלת הליגה, בשיתוף הקבוצות וההתאחדות לכדורגל, לפרסם הסכם הבנות בין בעלי הקבוצות, המחייב את האוהדים לנהוג ללא אלימות וגזענות ביציעים. כאשר אוהד יואשם באחת העבירות הללו, יוודא המנגנון החדש שהוא אכן יורחק מהיציע לתקופה ארוכה. כל אוהד כדורגל חייב לדעת שהתנהגות מסויימת תוביל לסנקציות, וכי הקבוצות לא יכולות לעודד אלימות וגזענות.

בנוסף, על המועצה להסדר ההימורים בספורט לעזור במימון חלק מתוספות התקציב הדרושות ליצירת מנגנון ההרחקה, גם מתוך תפיסת עולם שיווקית. אם הכדורגל יהיה נקי מאלימות ומגזענות, הרווח יהיה של הספורט הישראלי כולו והחשיפה של הליגה תיגדל.

אין לאף אחד רצון או כוונה לראות מאות אוהדי כדורגל בבתי כלא, אך המערכת חייבת לעשות כל שביכולתה כדי להרחיק אוהדים מתפרעים מהיציעים. זהו הפתרון האפקטיבי היחיד וכל ניסיון אחר לא יצליח להביא לשינוי מהותי. רוב הדברים שנכתבו פה ידועים לכל מי שעוסק במלאכה בשנים האחרונות, אבל הגיע הזמן שכל המערכות יעמדו יחדיו מול האתגר הגדול הזה. הכדורגל הוא מקום שיכול לעורר תופעות שליליות ואלימות, אך הוא גם כלי בלתי רגיל לשינוי חברתי חיובי. פרשת בית"ר ירושלים בבלגיה צריכה להפוך מביזיון לאומי לפיתרון לאומי.

המאמר מתאים לעבודה שלי מכיון שכאן אנו רואים מה עושים או יותר נכון מה מנסים לעשות בעקבות האלימות והגזענות בכדורגל הישראלי ואת דרכי הפעולה שעושים כדי להרחיק אוהדים מתפרעים וגזענים ואת העונשים שעומדים להטיל על האוהדים שיחרגו מגבולות חופש הביטוי ובעצם יהפכו לאלימים וגזענים.

ג'יבריל רג'וב הושעה לשנה ממשחקי כדורגל בעקבות הסתה לאלימות, נכתב על ידי עוזי דן (2018) עוסק בכך ש יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל יורחק לשנה וייקנס ב-20 אלף פרנק שווייצרי בעקבות קריאתו לשרוף חולצות של לאו מסי. על פי ועדת המשמעת של פיפ"א, ההצהרות של רג'וב נגד ביקור נבחרת ארגנטינה בארץ כללו שנאה ואלימות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו: "פיפ"א בעטה לשער".

ועדת המשמעת של פיפ"א קבעה כי "ההצהרות של רג'וב כללו שנאה ואלימות והיוו הפרה של סעיף 53 לתקנון פיפ"א, ועל כן הושת עליו העונש הזה". משמעות ההחלטה היא שבשנה הקרובה אסור לרג'וב לקחת חלק בקיום משחק כדורגל או תחרות כלשהי, וכן אסור לו לנכוח באיצטדיוני כדורגל לשם משחקים או פעילויות הקשורות בכך.

כזכור, כשבוע לפני טורניר גביע העולם היתה אמורה נבחרת ארגנטינה להגיע לביקור בארץ ולשחק נגד נבחרת ישראל. המפגש בוטל בסופו של דבר עקב ניסיונות העברתו לירושלים ובגלל לחץ של ארגונים אנטי ישראלים. בין השאר קרא רג'וב לאוהדים להטריד את נבחרת ארגנטינה ולשרוף תמונות וחולצות שלה, כולל של לאו מסי. כמו כן, בימים שלפני הביקור התקיימו הפגנות פרו-פלסטיניות בבואנוס איירס ובברצלונה ובהן הוצגו חולצות של נבחרת ארגנטינה כשעליהן דם.

המאמר קשור לעבודה שלי מכיוןן שכאן אנו רואים את יור ההתאחדות לכדורגל מסית לאלימות אנו רואים שלא רק אוהדים יכולים להסית ולפלוש מחופש הביטוי גם היושב ראש של ההתאחדות לכדורגל הפלסטינית עושה את זה וגולש מגבולות חופש הביטוי שלו וכך אנו רואים הבניה חברתית של המציאות שהיא קבועה, בעלי כוח בחברה, כדוגמת פוליטיקאים, טייקונים ואנשי תקשורת, מנסים להבנות לצופים מציאות מסוימת המשרתת אותם על ידי הצגה של מציאות סובייקטיבית כמציאות אובייקטיבית.

ובכך הוא ניסה בתוך בעל כוח בחברה שהוא יושב ראש ההתאחדות הכדורגל הפלסטינית להבנות מציאות שישראל היא מדינה רעה ושאסור להם להגיע לכאן והוא גם קרא לשרוף חולצות של מסי.

אלימות בספורט שנכתב על ידי פרקליטות המדינה (2018) עוסק
בחוק איסור אלימות בספורט נחקק במטרה להתמודד עם ביטויי גזענות ואלימות במגרשי הספורט השונים
​

מהו חוק איסור אלימות בספורט?

החוק נועד להיאבק בתופעות פסולות המתקיימות באירועי ספורט של אלימות, גילויי גזענות, השלכת חפצים לעבר שדה המגרש ועוד, וכן להחמיר את הענישה ביחס לאלו המבצעים עבירות אלו.

מה נחשב לעבירה לפי החוק?

התבטאות גזענית: העונש בגין התבטאות גזענית עומד על כשנתיים מאסר. לפי סעיף 15 לחוק, הכוונה ב"התבטאות גזענית" היא לקריאה של מלים, צלילים או נהמות (וכן התבטאות חזותית) על ידי אדם - לבדו או יחד עם אחר או במקהלה - שיש בהם משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה והכל בשל צבע עור או השתייכות לדת או למוצא לאומי אתני. בעמ"ת 1980-03-12 בנישו נגד מדינת ישראל קבעה השופטת נאוה בן אור כי גם התבטאויות גזעניות המושמעות מחוץ לאצטדיון כלולות בתחומי האיסור הפלילי הקבוע בסעיף 15 לחוק.

מתי אדם יועמד לדין בשל מקרה אלימות בספורט ומה יהיה עונשו?

הנחיית פרקליט המדינה שעוסקת בנושא, מסדירה את מדיניות האכיפה של חוק אלימות בספורט וקובעת:

• למעט בנסיבות חריגות, המשטרה תפתח תמיד בחקירה נגד חשודים בביצוע עבירה כדוגמת העבירות הבאות: איסור כניסה לשדה המשחק, הכנסת חפץ אסור למקום שבו מתקיים אירוע ספורט, תקיפה, איומים, וכן התבטאות גזענית.
• כאשר אדם עובר עבירת אלימות לפי חוק זה, הפרקליטות תעתור לעונש מאסר בפועל. בהקשר של עבירת התבטאות גזענית תעתור התביעה לעונש מאסר בפועל בהתאם לחומרת ההתבטאות. במקרים מסוימים, התביעה תעתור גם לעונש של קנס או פיצוי לפגע העבירה.

המאמר קשור לעבודה שלי מכיוון שהספורט מרכיב גדול ממנו זה אלימות רוב האוהדים אלימים ולא יודעים בכלל שהם אלימים לכן במאמר יש לנו הסברים על מה נחשב אלימות על פי החוק ומתי הוא יועמד לדין בעקבות המקרים וכך האוהדים האלימים ידעו מתי הם יעמדו לדין ומתי בעצם הם נוהגים באלימות ועוברים את חופש הביטוי. 

 

 

בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים שנכתב על ידי הקרן החדשה לישראל (2018)
ציבור אוהדי הכדורגל בישראל מפגין לעיתים קרובות את גילויי הגזענות הקשים ביותר שנשמעים במחוזותינו. עם זאת, הכדורגל נהנה ממעמד מיוחד בחברה הישראלית והוא אחת הזירות הבודדות המציעות שוויון הזדמנויות אמיתי ליהודים וערבים. הגוון האתני והדתי של שחקני נבחרת ישראל הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך.

יש קרן ששמה הקרן החדשה לישראל והם מאמינים ששינוי שיתחיל במגרשי הכדורגל בכוחו לחלחל הלאה לשאר שדרות החברה. לכן, בשנת 2003  הם חברו להתאחדות לכדורגל והמשרד לבטחון פנים והקימו את תכנית “בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים”. מטרת התכנית היא לחשוף ולעקור מן השורש גילויי גזענות והסתה במגרשי הכדורגל בישראל.

המשקיפים מדווחים על קריאות ושירים גזעניים, הנפת שלטים בעלי מסר גזעני ומסית ו אלימות פיזית ביציעים.

לצד פעילות המשקיפים, התכנית כוללת גם פעילויות חינוכיות והסברתיות בנושא מאבק בגזענות ואלימות וחלוקת מענקים מיוחדים לקבוצות כדורגל שפועלות למען חיים משותפים.

בשנת 2008 התכנית הייתה שותפה בניסוח החוק למניעת אלימות בספורט שקובע כי התנהגות אלימה במגרשי ספורט, כולל קריאות גזעניות, היא עבירה פלילית ודינה עד שנה בכלא. מדובר בחוק מהפכני שמשמש היום כפתרון היחיד להענשת אוהדים אלימים וגזענים בישראל.

המאמר קשור לעבודה שלי מכיון שהקרן הזאת  בועטת את האלימות והגזענות מהמגרשים והיא פועלת כדי לסלק את המקרים האלה וגם רואים שהיא הצליחה במקרים בהם היא פעלה ולכן המאמר קשור לנושא שלי כי אנחנו רוצים לסלק את הגזענים והאלימים ואת אלה שחורגים מגבולות חופש הביטוי שלהם מהכדורגל.

ללא כדורים: ההיסטוריה של האלימות בכדורגל הישראלי שנכתב על ידי גיל בן פורת (2014)
לכאורה יש סיבה של ממש לקשור את הכדורגל לאלימות: המשחק עצמו הוא אגרסיבי וקהלו, בעיקר בני השכבות הנמוכות, נוטה מסיבות שונות להתנהגות אגרסיבית, כאילו מצא מין את מינו. ברם, הסיבות לאלימות אינן טבועות במשחק עצמו וגם לא בקהל המסוים, אלא בפרמטרים תרבותיים ופוליטיים המעצבים את סביבת הכדורגל. המאמר הנוכחי בוחן את דפוסי האלימות בכדורגל הישראלי החל מחידוש משחקי הליגה בשנת 1949 ועד היום. נקודת המוצא היא תחום ההזדמנות ההיסטורי המסוים הזה והערכאה השלטת בו. לצורך המחקר מזוהים שני תחומי הזדמנות שונים זה מזה: שני העשורים הראשונים שבהם הערכאה השלטת הייתה הפוליטיקה, העשורים האחרונים, החל משנות התשעים, שבהם שלטת הערכאה הכלכלית. לשוני בין שני התחומים הייתה השפעה מכרעת על דפוס האלימות בכדורגל: בתחום הראשון מצית האלימות היה השחקנים. בתחום השני מצית האלימות הוא קהל האוהדים. ההתמסחרות של הכדורגל הישראלי היא האחראית לשינוי בדפוס האלימות, אבל התנהגות הקהל מושפעת גם ממה שמתרחש בפוליטיקה הישראלית: הקונפליקט היהודי-פלסטיני הגיע למגרשי הכדורגל ויביא עמו סוג חדש-ישן של אלימות, אלימות מילולית-גזענית.

המאמר מתאים לעבודה שלי מכיון שכאן בוחנים את האלימות בכדורגל מהיום בו התחילה האלימות והם מצאו שלשחקנים יש אשמה על האלימות של האוהדים בגלל התנהגות שלהם וגם לקהל עצמן יש אחריות וגם סכסוכיכם שקשורים לתיאורית סדר היום שהיא מקרים שקרו באותו זמן וכעת הם הופכים את האוהדים לאלימים בעקבות האירועים שקרו מחוץ למגרש ולכן המאמר קשור לעבודה שלי כי הם מסבירים מהם האירועים שבגללם הקהל הופך לאלים וחורג מחופש הביטוי שלהם .